בית ספר לחזאים - רוח

רוח היא תנועה של אוויר על פני כדור הארץ, והיא תוצר של הפרשי לחצים בין מקום אחד למשנהו.
עוצמת הרוח יכולה להשתנות מרוח קלילה ונעימה לסופת הוריקן הרסנית, והיא מדורגת ונמדדת ע"פ סולם בופורט.

רוחות קרויות על שם הכיוון המגנטי ממנו הן נושבות, לדוגמא רוחות מערביות נושבות ממערב למזרח.
מהירות הרוח נמדדת ע"י מד רוח הנקרא אנמומטר, וכיוון הרוח נקבע בעזרת שבשבת.

מאחר והרוח הינה תוצאה של הפרשי לחץ אוויר חשוב להבין לעומק מהם לחצים אטמוספריים (הנקראים גם לחצים ברומטריים). לחץ אוויר נוצר ע"י התנועה, הגודל ומספר החלקיקים הנמצאים באוויר- הם משתנים בהתאם לטמפרטורה, גובה פני הים וקו הרוחב.

בתוך האטמוספרה ישנם מספר גורמים המשפיעים על מהירות וכיוון הרוח. הגורם העיקרי הוא כוח הכבידה של כדור הארץ. כשכוח הכבידה דוחס את האטמוספרה לכיוון האדמה הוא יוצר לחץ אוויר- הכוח המניע של הרוח, בלי כוח הכבידה לא הייתה לנו אטמוספרה או לחץ אוויר ולכן בלי כוח הכבידה אין רוח.

הכוח שלמעשה אחראי לתנועת האוויר נקרא כוח גראדיאנט הלחץ - ככול שהפרש הלחצים גדול יותר גראדיאנט הלחץ חזק יותר. חלקיקי האוויר נעים תמיד מלחץ אוויר גבוה ללחץ אוויר נמוך, ההבדלים בלחצי האוויר נגרמים ע"י חימום לא שווה של השמש את אדמת כדור הארץ. מאחר ורוב קרינת השמש מתרכזת בקו במשווה, האוויר באזור זה חם יותר, אוויר חם הוא פחות דחוס ובעל לחץ ברומטרי נמוך לעומת האוויר הקר שבקטבים שבו החלקיקים דחוסים יותר ובעלי לחץ ברומטרי גבוה. הבדלים אלו גורמים לכוח גרדיאנט הלחץ ולתנועת האוויר בכדור הארץ הלא היא הרוח.

על מנת למפות את מהירות הרוח גראדיאנט הלחץ מסומן ע"ג המפה בקווים הנקראים איזוברים, אלו קווים שווי לחץ המחברים על המפה בין שתי נקודות בהם נמדדו ערכי לחץ זהים.
כאשר קווים אלו מסומנים במרווחים גדולים הם מייצגים מעבר עדין והדרגתי בין לחץ גבוה ללחץ נמוך ומאופיינים ברוחות קלילות. ככול שהאיזוברים צפופים יותר הם מייצגים מעבר חד ומהיר מלחץ גבוה לנמוך והרוחות חזקות יותר.

עד כה פגשנו בשני גורמים להיווצרות הרוח שהם כוח הכבידה והשמש, בשיתוף פעולה הם יוצרים את כוח גראדיאנט הלחץ אשר מניע את הרוח וקובע את מהירותה. ישנם עוד שלושה גורמים חשובים המשפיעים על כיוון הרוח ועוצמתה: כוח החיכוך, הכוח הצנטריפוגלי וכוח הקוריוליס.

 

כוח קוריוליס הינו כוח מדומה, הוא פועל רק על גופים הנמצאים בתנועה ע"פ כדור הארץ, כתוצאה של סיבוב כדור הארץ גופים אלה נראים מוטים ממסלולם. לדוגמא: אדם החובש קסדה אשר לקודקודה מחוברת קרן לייזר ילך בקו ישר על האדמה, כאשר לווין אשר מוצב בחלל יתעד את תנועת קרן הלייזר היא תראה כעקומה/ מוטה. כוח הקוריוליס בקו המשווה שווה לאפס ובקטבים הוא מקסימאלי, כלומר אם אותו אדם ילך את קו הרוחב 0 הלא הוא קו המשווה, זה המקום היחיד שבו הליכה בקו ישר תראה ישרה גם מחוץ לסיבוב כדור ארץ. אם ילך אדם בכל נקודה אחרת תיראה אותה סטייה מדומה וככל שהאדם ילך לכיוון הקטבים הקו העקום ילך ויסתחרר. החיכוך שבין הקרקע לשכבת האוויר שמעליה מאט את זרימת האוויר ומשפיע עליו עד לגובה של 1500 רגל לערך.

הכוח הצנטריפוגלי - גם הוא היינו כוח מדומה הפועל על גוף בתנועה מעגלית לאורך רדיוס הסיבוב והחוצה מן המעגל, כאשר הרוח נעה בצורה מעגלית היא מוטת אל מחוץ למעגל התנועה.

לכאורה נשיבת הרוח ממקום לחץ גבוה לנמוך אמורה לאזן את הלחצים אבל בגלל כוח הקוריוליס הרוח לא נושבת בכיוון גראדיאנט הלחץ אלא בניצב לו ובמקביל לאיזוברים מה שגורם לרוח לנשוב מסביב לשקעים הברומטרים (איזורי לחץ נמוך - T) ולרמות הברומטריות (איזורי לחץ גבוה - H).

רוחות רום - באטמוספרה ישנן רמות שונות של זרימת אוויר, אך רוב הסירקולציה מתרחשת בטרופוספרה. הטרופוספרה היא שכבת האטמוספרה הנמוכה ביותר מגובה פני הים עד 17 קילומטר, היא מכילה כ 75% מהמסה האטמוספרית הכוללת. רוב זרימת האוויר מתרחשת במרכז הטרופוספרה ובחלקה העליון.
תת שכבות אלו בתוך הטרופוספרה הן המחוללות לעיתים קרובות תנאי מזג אוויר ורוחות, הן האחראיות על זרמי הסילון וגלי הרוסבי. (גלי הרוסבי מביאים אוויר קר דרומה ואוויר חם צפונה ומתפתחים לצד זרמי הסילון - נהר אוויר עוצמתי המבקר מבודד ומונע מהאוויר החם להמיס את הקטבים או מהאוויר הקר להקפיא את המשווה.)

על מנת למפות את סירקולציות האוויר אנו משתמשים בנקודת התייחסות של MB500 (מיליבר), נקודת התייחסות יוצאת דופן מאחר ואנו כמעט תמיד משתמשים בגובה פני הים כנקודת ההתייחסות, אך כשאנו רוצים ללמוד כל מה שניתן על רוחות וברמת הדיוק הגבוה ביותר אנו חייבים להסתכל מזווית הראיה של הלחץ האטמוספרי. מעל הים MB500 יכול להיות בגובה של 18,000 רגל (5486 מטר) אך מעל האדמה MB500 עלול להיות בגובה של 19,000 רגל (5791 מטר).

רוחות מתהוות לא רק במרכז ובחלקה העליון של הטרופוספרה אלא גם בחלקה התחתון, רוחות אלו נקראות מקומיות ואיזוריות (בהתאם למרחבים אותם הן מכסות) להלן מספר דוגמאות:
רוח ים - נוצרת כאשר הטמפרטורה וסמיכות האוויר שמעל האדמה פוגשת בגוש האוויר שמעל הים.
רוח הר-עמק - אוויר הרים מתקרר מהר בלילה וזורם אל תוך העמקים, רוח זאת נקראת גם קטבטית, וההפך במהלך היום אוויר העמק מתחמם מהר ומטפס אל הפסגות רוח זאת נקראת אנאבטית.

רוח ים (omniflightschool)

רוח הר-עמק

בית ספר לחזאים - סדרת המאמרים המלאה:

1. היכרות עם האטמוספירה

2. לחצים באטמוספירה והשפעותיהם על מזג האוויר העולמי

3. רוח

4. סירקולציות האוויר בקווי רוחב מרכזיים ורוחות הסחר