עשית לי חשק לעשות את זה שוב

יצאתי לבחון את השטח לאחר שחלף כמעט שבוע מהמבול בשבוע שעבר, ולראות מה המצב היום לעומת המצב לפני שבוע. על הדרך ראיתי כמובן דברים נוספים שאולי אשתף בהמשך.
אז נתחיל בהצפה באיזור שבע טחנות לפני שבוע- והיום, ונתחיל מהסמל של ההצפה- הספסל הטובע.

עדיין לא הורידו את הענפים כי עדיין לא נמצא המתנדב שיועיל בטובו ליכנס לבוץ שבמרכזו נמצא הספסל בכדי לשבת על הספסל ואז על הדרך גם לנקות אותו.
(אפשר להבחין ברגלי הספסל ששקועים בבוץ של הסחף כדי להבין באיזה רמה של בוץ/סחף מדובר. גם הספסל עצמו מכוסה בבוץ וסחף).

ה''אי'' שנמצא לאחר הסכר נעלם בשבוע שעבר מתחת למים. בכל מקרה ה''אי'' היום נמוך בהרבה ממה שהיה לפני השיטפון. השיטפון פשוט ''גילח'' אותו להשאיר רק את בסיסו התחתון.

למרות הירידה- עדיין האגם היום גבוה בכ- 15 עד 20 ס''מ ממה שהיה קודם הגשמים, ולכן יש מקומות שהוא עדיין מציף קצת את המזח שסביב האגם. גם כל סירה שעוברת באגם יוצרת גלים שעולים בקלות על שטח המזח שסביב האגם. (קחו את זה בחשבון כשאתם יושבים על הספסלים שסביב האגם כדי שלא תחזרו עם נעליים רטובות לאחר מעבר סירה באגם כמו שקרה היום לאישתי ובתי).

בשבוע שעבר תיעדתי את השיטפון בסכר, תוך כדי שאני מציין שהדבר נעשה תוך כדי לקיחת ''קצת סיכון'' בכך שירדתי לתוך אפיק הירקון ליד הסכר סמוך ממש למים.
היום כשחזרתי למקום, התוודעתי לחרדתי לעובדה שיצאתי מההרפתקאה בשלום רק בדרך נס. מעבר לעובדה שירדתי לאפיק במקום בו שפת הנחל תלולה וחלקה מאוד בגלל הגשם ועמוסה בצמחייה (דבר שכמעט מנע ממני לתפס חזרה מתוך האפיק), היום גיליתי לחרדתי שהמקום שבו עמדתי והסרטתי שוב אינו קיים בגלל ששפת הנחל באותו מקום פשוט קרסה ונשטפה בשיטפון. רק לחשוב מה היה קורה אם זה היה קורה בזמן שעמדתי שם. מן הסתם הייתי הופך לכותרת בעיתונים רחמנא ליצלן !
אז אני פונה מכאן שוב, תהיו קצת יותר שפויים וקצת יותר אחראים ממני ואל תעשו שטויות ! חבל על החיים והבריאות !
בתמונה הראשונה- הצילום בשבוע שעבר (שימו לב לעץ שבצמוד אליו עמדתי בזמן הצילום). בתמונה השניה והשלישית- אותו מקום שבו עמדתי בזמן הצילום. (שימו לב למה שקרה לשפת הנחל בצמוד לעץ. רק להזכיר שגובה המים לפני שבוע היה גבוה ביותר ממטר ממה שהוא היום עם זרימות חזקות ביותר).

יש כמה פריטים מהמין הזה באיזור של הירקון והאיילון. הם בולטים בגודלם ובמוטת הכנפיים הגדולה שלהם. מרחוק הם מאוד מזכירים עגורים, רק יש בעיה להתקרב עליהם כי הם מיד פורסים כנפיים ובורחים לצמרות העצים. מצרף תמונה שצילמתי ממרחק בזום גדול במיוחד ולכן האיכות לא משהו.

תודה על השיתוף...בזכותך אנחנו לא מפסידים רגע בירקון...

ללא ספק הירקון בחלקו הגדול הפך להיות אחד האיזורים היפים, וזאת בין השאר בזכות פיתוח בלתי רגיל של האיזור. מרחבים בלתי נגמרים של נוף נהדר, שילוב של נופי מים וצמחיה ובעלי חיים.

בשנות ילדותי יכולת לראות זוגות של דוכיפת שהתרוצצו על הדשא בגינה. היום הם נעלמו מן הנוף (לפחות כאן באיזור המרכז), וגם שכבר נתקלים בהם הם ביחידות ולא בזוג.

רואים אותם כל הזמן בגינה :)

צריך קצת גיוון ויופי בנוף. יש לי קצת תחושה שהמיינות והדררות שהשתלטו כאן על השטח אחראיות בצורה כזאת או אחרת להתעלמות כמה מינים שפעם היו חלק בלתי נפרד מהנוף. כיום בקושי רואים כאן נחליאלים, בעוד שבילדותי הם מילאו את הנוף בעונת הסתיו והחורף.

בסוף התואר "הציפור של ישראל" תעבור מהדוכיפת למיינה... מי יודע.

השחפים פשוט ממלאים את איזור האגם והסכר בירקון, וזאת בנוסף ליאוריות המצריות והעורבים והמיינות והתוכים הנזירים והיונים וכו' וכו' וכו' שממלאים את איזור הירקון ופארק הירקון בלהקות ענקיות. איזור פארק הירקון הפך למין אגמון החולה מבחינת כמות בעלי הכנף שנמצאים במקום.

פברואר 2013 יצאתי לסיור זרימה וסערה
חוץ מכמה משוגעים כמוני לא היה נפש חיה

אבל זה אותו איזור.
יש לי גם תמונות מהחוף באותו יום.
היה ים אפור כועס ורוגז ששבר כל הנקרה בדרכו, אם זה מעניין אני יעלה את זה גם.

הילדה שלי מהגן כבר שרה על הנחליאלי לפני חודשיים ואני לט ראיתי אפלו אחד לתרופה?
מי שראה שיעדכן

העורבים היו מין מתפרץ, כלומר, מין מקומי שהתנאים העירוניים נתנו לו יתרון על שאר המינים. המיינות והדררות הן מינים פולשים, במיוחד המיינות מאוד אגרסיביות ומצליחות לגרש אפילו את העורבים. הרבה מינים מקומיים נמצאים בסכנת הכחדה ברמה כזו או אחרת בגלל המיינות. גם הדוכיפת הולכת ונעלמת.
לגבי נחליאלי, אצלנו בשומרון אני רואה אותם החל מאמצע הסתיו.

יש לכם שטחים פתוחים? תראו שם גם נחליאלי וגם דוכיפת
לגבי המיינות הם דוחות את העורבים ואת שאר הציפורים הגדולות מהם
לגבי הציפורים הקטנות מהם כמו הדרור ופשוש צופית ירגזי וכו'
הם כמו שומרי הראש שלהם
ליד הפחים והזבל יעמדו כעשרה מיינות וביניהם ציפורי שיר קטנות

בעין המפרץ
אכן בשטחים הפתוחים פוגשים המון (ספרתי לפחות 10)