משהו שכתבתי לקראת השלג.. אני בהתרגשות שיא! מוזמנים לקרוא, חשבתי שאולי עוד יזדהו (:

שלג

יש לי וידוי. אני אוהב שלג. אבל לא בצורה הזאת שכולם אוהבים. כאילו אני ממש אובססיבי לשלג. באמת אבל.

זה התחיל לי אי שם בדצמבר 2013 בסופה האלמותית ההיא. הייתי דלוק על מישהי מהכיתה שגרה באחד מהיישובים הגבוהים של המועצה. היא לא הפסיקה לדבר על השלג שהולך לרדת אצלה כל השבוע. ואני התמלאתי אט אט בקנאה גדולה.. איך. איך יכול להיות שבמנוף לא יהיה?? התחלתי להיכנס לגוגל ולקרוא מתי ירד שלג פעם אחרונה בצפון בגובה של מנוף. 400 מטר בלחץ.

שיט. כבר לא הייתי כל כך אופטימי כלפני רגע. התחלתי לחקור מהו גובהו של כל יישוב ואיפה כן צפוי לרדת. נהייתי מכונה משומנת של ידע גיאוגרפי אזורי. גיליתי שיש פורומים של מזג אוויר בהם אנשים מתווכחים בלהט בנושא השלג, מתי הוא צפוי, ואיך. מה למודל הבריטי יש להגיד על כך לעומת המודל האמריקאי. נהייתי דבוק למסך של המחשב וכבר שכחתי מהבחורה הזאת ומהשלג שלה. פשוט לא הפסקתי לקרוא על הסם הלבן. באיזה תדירות הוא בא, מה צריכים להיות התנאים. קראתי על אירועי השלג הגדולים של ישראל. על חורף 1950 והשלג שירד בתל אביב. על חורף 1992 וחמשת אירועי השלג כשבשיאם ירד אפילו בטבריה! קראתי גם על השלגים של שנות 2000 ו2008 בהם נערם שלג בהרי הגליל הנמוכים. שוב פעם, מנוף אפילו לא הייתה במשוואה..

הרגשתי שהפעם אנחנו חייבים לנצח. אנחנו מנוף האנדרייטד הנצחי. אף אחד לא מאמין שירד כאן שלג חוץ ממני, אבל זה מה שיקרה ויהי מה!

הציפייה לסופה השתלטה עליי וידיעות על צפת הנצורה, ורכבים שנתקעו בדרכם מירושלים החלו לזרום. לי כבר לא היה אכפת. יצאתי לטייל בגשם, מתפעל ממנו, חווה עם הסערה משהו שהרגיש לי גדול יותר ממני. ולפתע, לכמה שניות בודדות בלבד, הגשם נהפך לפתיתים. חיוך דבילי התפשט לי על הפנים. מנוף יקרה, ניצחנו את החזאים!

מאותה סופת חורף אימתנית ידעתי- חנון מזג אוויר אמיתי זה אני. בחורף הבא אחר כך בשנת 2015 כבר הגיעו 2 מנות שלג למנוף וידעתי בעמקי ליבי שאני זימנתי את השלג ליישוב ולא אף אחד אחר. מישהו שם למעלה הקשיב לתפילותיי.

השנים עברו, אך האהבה למזג האוויר הסוער נשארה כאשר השלג תמיד נותר הדובדבן שבקצפת. כמות הפעמים שטיפסתי את החרמון בסופת שלגים גבוהה למדי, ואפילו דאגתי לישון איזה לילה באוהל על הר גבוה בגליל בניסיון להתעורר לבוקר לבן.

והיום, לפני התחזית הצפוייה ההתרגשות מתפשטת בכל איברי גופי. אני גר בירושלים. שלג כאן הוא לא אגדה אורבנית, ואיני צריך לנסוע למרחקים כדי לתפוס אותו.

חג שלג בדרך.
חג שבו הזמן בחלל נתקע ואינו עובד יותר. רגע מושלם של אחדות מופלאה. מזמן אני אומר שצריך לעשות הסכם שלום בין כל המגזרים ביום כזה בו אנו שוכחים מעצמנו ומתמסרים. מתמסרים ללבן המופלא שיורד. ללבן שיורד ושדואג להזכיר לנו את כמוסותיו של הטבע. את הפלא הגדול בו אנו חיים.

אז שיהיה חג שלג שמח לכולם.

כן, זה עומד לקרות,

הלוואי שליום אחד כולנו ניזכר שאנחנו בכל זאת עדיין גם ילדים