כתמי שמש - השקיעה

מתוך האתר של מצפה הכוכבים ברקת -

לפני למעלה מ 2,000 שנה דיווחו אסטרונומים סינים כי עלה בידם לראות כתמי שמש בעת שעננים דקים, עשן או אבק עמעמו את גלגל השמש המסנוור.
בשנת 1612 חקר את התופעה גלילאו בעזרת טלסקופ. הוא מיקד את בבואת השמש על פיסת נייר, וסימן עליה את הכתמים (אזהרה : אסור לצפות במישרין בשמש, בייחוד לא דרך טלסקופ, צפייה לא אחראית בשמש יכולה לגרום לנזק ואף לעיוורון).
יום אחר יום צפה גלילאו בכתמים הנעים על פני השמש בקרבת קו המשווה שלה. לכל כתם נדרשו כ 13 ימים להופיע מעבר לשפה אחת ולגלוש עד לשפה הנגדית. תנועה זו לימדה את גלילאו שהשמש מסתובבת על צירה.



כתם שמש גדול עשוי להיות גדול פי חמישה ויותר מכדור הארץ. קילוחי גז דקים יוצרים סביב שוליו תבנית של קווי כוח מגנטיים. הדבר מלמד שכתם השמש הוא מקומם של שדות מגנטיים אדירים להפליא – חזקים פי כמה אלפים מהשדה המגנטי הממוצע של כדור הארץ.

שדות מגנטיים כה חזקים מונעים את זרימתה הרגילה של האנרגיה כלפי מעלה, ופני השמש קרים יותר ולכן כהים יותר באזור הקרוי בפינו כתם שמש.
כתמי שמש אינם סערות טורנדו משתוללות כפי שחשבו פעם. אלה הם שדות מגנטיים חזקים המקררים מקומות שונים בפני השמש. כתמי השמש מכילים גם את הכוחות המציתים את אבוקות השמש, הגורמים להתפרצויות והמשנים את צורת העטרה ואת גודלה היחסי.
כשיש כתמי שמש רבים, נראות אבוקות והתפרצויות רבות. כתמי השמש מבשרים על בואן של סערות השמש – סערות החולשות על מערכת השמש כולה ובעלות פוטנציאל לגרום נזק לחלליות, לווינים ואסטרונאוטים כאחד.