ועוד מישהו חמוד (לפחות לטעמי) שיצא להנות מהטבע

חמישה ימים אחרי סיום אחד מפרקי הגשם הגדולים ביותר שהיו כאן אי פעם, הגיע הזמן לסכם את פרק הגשם, אך בהיבט אחר וקצת פחות נחמד ממה שכולם עסוקים בו.
כולם עסוקים בסיכום כמויות הגשם הענקיות שירדו, רצף ימי הגשם הנדיר וכו'. הסיכומים של השמ''ט ושל רשות המים וכו' יעסקו בעיקר במה שנחמד לכולנו לשמוע- כמויות גשם גבוהות, מפלסי מים שעולים. אבל לכל הטוב הזה יש גם מחיר, וכפי שאמרנו- לא הכל דבש.
הנהגים שבינינו בודאי מרגישים טוב מאוד את השפעת המבול הממושך. ואני לא מתכוין רק לעצם הנהיגה בתנאי גשם חזק, אלא בעיקר למה שקרה לתשתיות בעקבות גשם ממושך וחזק כזה. הכבישים הפכו להיות משובשים, בורות נפערו פה ושם, וצריך לפקוח שבע עיניים בזמן הנהיגה בכדי שהרכב לא יחטוף איזה בומבה רצינית עקב כניסה לתוך איזה שקע שנוצר בכביש עקב התפוררות האספלט או שקיעת הכביש. במקומות אחרים הצטבר סחף ע''ג הכביש, דבר המקשה על הנסיעה. בעיר מגורי הדבר בא לידי ביטוי בין בכבישים ובין במידרכות. ביום שישי לפני שבוע קמנו כאן לבוקר שבא לאחר לילה עם מבול של עשרות מ''מ גשם, וזאת כדי לגלות שמבחינת התשתיות היה זה מבול אחד יותר מידי. למרות שהיינו כבר אחרי שבוע וחצי של גשם חזק ובלתי פוסק, המבול שבאותו לילה היה הקש ששבר את גב הגמל וגרם במקומות רבים לקריסה של התשתיות, כאשר במקומות רבים נוצרו בורות מסוכנים בכבישים עקב שקיעת הכביש. גם המידרכות לא שפר חלקם, ובמקומות רבים המדרכה שקעה או ניזוקה בצורה כזאת או אחרת.
ומצב מיבני המגורים ? מתברר שבישראל ב- 2024 לא רק שמיבנים רבים אינם ערוכים לרעידת אדמה או למלחמה ח''ו, אלא גם לגשם ממושך הם אינם ערוכים. אגלה את אוזניכם כי בתקופה מסויימת בחיי הייתי פקח בניה ובהמשך גם קבלן. רבים זוכרים אותי בעיסוקי זה, וממילא מרבים להתייעץ איתי בנושאים אלו. כמות הפניות בימים האחרונים לבקשת עיצה עקב נזקי גשם פשוט שבר שיאים. רטיבות מתיקרות בקומות העליונות, רטיבות בקירות חיצוניים, רטיבות תחת חלונות, פירי מעליות שהתמלאו גשם, הצפה בחניונים וכו' וכו'. (תירגעו- לא בבניינים שבהם בניתי). ברחוב ליד מקום מגורי יש פרוייקט בניה גדול, שלמזלה של החברה העומדת מאחורי הפרוייקט מסירת הדירות התעכבה עקב המחסור בפועלים, ולמה ''למזלה''? כי לאחר פרק הגשם האחרון התברר שיש לבצע המון תיקונים כי יש המון נזקי מים.
רשימת הדברים הלא נחמדים שמתלווים לדבר הנחמד והנפלא הזה שקוראים לו ''פרק גשם ארוך וחזק'' היא ארוכה, ואולי אתייחס אליה בהמשך. כאן אשתף אתכם בכמה היבטים לא נחמדים שבהם ניתקלתי ביום שישי האחרון עת יצאתי לחוות עוד יום אביב חורפי ואת המראות שלאחר המבול. אז נכון- נפגשתי ביום שישי עם יופי שלא נגמר (אשתף בעז''ה בכמה תמונות), אך גם בכמה דברים פחות נחמדים, חלקם הרי הם בפוסט שלפניכם.

לפניכם תיעוד משדה באיזור השרון שרצף הימים שבהם ירד הגשם ועוצמתו גרם לסחוף חלק ממנו. ומה החריג בעניין? האדמה באיזור זה ובמיוחד אדמה חרושה היא בעלת כושר ספיגה גבוה ביותר. גשם ממושך בלבד לא יגרום לסחף כי הגשם יספג. גם גשם חזק אך לא ארוך לא יגרום לסחף, כי כאמור מדובר בסוג אדמה בעלת כושר ספיגה גבוה ביותר, ובמיוחד כאשר מדובר באדמה חרושה.
אך כאן הגיע השילוב של שני דברים יחד- פרק גשם ארוך ביותר המלווה בעוצמות גשם חזקות, כך שהאדמה הגיעה למצב של קרוב לרוויה, וכאשר הגיע גשם בעוצמה חזקה המים לא הספיקו להיספג, מה שיצר סחף חזק שסחף חלק מהשדה כפי שאפשר לראות.
ואם רציתם לדעת מה בדיוק מגדלים בשדה, אז בא הסחף וחשף מה הסתתר בתוך הערוגות.

אולי טרקטור יכול לחצות שטח כזה. אפילו ג'יפים ורכבי באגי התקשו מאוד במשימה.

(למי שבמקרה לא מכיר את הפסוק/פתגם, הפסוק אומר משהו כמו ''עם כסף אפשר להשיג הכל'').
ביום שישי יצאתי לחוות את הטבע היפייפה בתקופה זו. והפעם רציתי לחוות אותו גם בתוך השטח עצמו, שזה אומר ירידה מהכבישים הסלולים ונסיעה בשבילי עפר לתוככי השטח. מהר מאוד גיליתי שלמרות שאנחנו ארבעה ימים לאחר המבול, השטח עדיין מוצף ובוצי ואינו ראוי למעבר, ואפילו לא לרכבי שטח. גם בשבילים שלא היו בוציים ומוצפים, תנאי השבילים היו קשים מאוד לנסיעה עקב היסחפות של חלקים מהם. בשלב מסויים התייאשתי והחנתי את הרכב באמצע השטח כאשר אני ממשיך רגלית.
אז אני ב''ה יצאתי לבסוף מהשטח בשלום אחרי שהרכב היטלטל קשות באותן דרכים עקלקלות. אבל יש כאלה שלא שפר עליהם מזלם, והתברר שלרכב יוקרה מדגם ב.מ.וו שעולה מאות אלפי שקלים אין פרוטקציה כאשר הוא מנסה לקרוא תיגר על תנאי השטח. לא נעים לצאת מהרכב עם ארנק שמן בכיס (כנראה) ולגלות שאתה צריך לשקוע בבוץ עד בירכך כדי להגיע לקרקע יציבה ולהשאיר מאחוריך את הרכב שקוע בבוץ. אז אם תשמעו שאנשים עם ''כיס עמוק'' שקעו בבוץ, זה לא אומר שהם הסתבכו כלכלית, אלא יתכן שהם שקעו בבוץ כפשוטו. בקיצור- הטבע לא עושה פרוטקציות גם למי שיש לו כיס עמוק...
(מס' הרכב טושטש בחלקו מטעמים ברורים).

אז נכון שתנאי השטח הגבילו את ההתניידות, אבל גם ברדיוס הקרוב אפשר היה לפגוש את הטבע במלוא יופיו.
אז מה היה לנו בין השאר? פריחת תרמוסים (ועוד פרחים) בגבעת הכלניות.

''גבעת הכלניות''. כך נקרא המקום הסמוך לפארק האקולוגי בהוד השרון. אז מה נאמר- גבעה? נו- בקושי. כלניות ? עד עכשיו א''א היה למצוא, וכעת התחילו לפרוח, אבל ממש בקטן. אמור מעתה ''כשמה- לא כן היא''... לנוכח התמונות הקודמות אולי מתאים יותר ''גבעת התורמוסים''.

מרבדי ענק של ירוק עז.

החלמיות המצולמות בתמונה מגיעות כבר לגובה של בן אדם. (בשיא הן יכולות להגיע גם לגובה של יותר מ- 2 מטר).

מה שלנו ''מורעלי מזג האוויר'' נחשב כחווייה מרגשת, אצל רבים אחרים יכול להיות בין משהו שמוגדר כמיטרד ועד לסיוט ממש.
קחו לדוגמא אותי ואת רעייתי. כאשר רעייתי רואה חיוך מאושר מתפשט לי על הפנים אחרי צפייה בתחזית או במודלים, אצלה החיוך נמחק מהפנים.היא יודעת שמבחינתה משהו לא טוב הולך לקרות. ומדוע? אשתי מנהלת מוסד חינוכי, וימי גשם הם דבר קשה לעובדי ההוראה, כי אין אפשרות להוציא את הילדים בהפסקות לפעילות בחוץ, דבר שגורם לילדים להיות פחות רגועים ופחות מרוכזים. שבועיים רצופים של גשם כמו שעברנו? זה כבר ממש בית משוגעים. הילדים לא יוצאים לפעילות חוץ- לא במסגרת בית הספר וגם לא מחוץ לשעות הלימודים, והתוצאה- ילדים לא רגועים ופחות מרוכזים. ומי משלם את המחיר? עובדי ההוראה שצריכים להתמודד עם המצב, וגם ההורים שצריכים למצוא איך להעסיק את הילדים שכבר מטפסים על הקירות.
ולא רק הם. כמו עוד מאות אלפי אזרחים, הבן שלי דניאל נקרא לאחר ה- 7 באוקטובר לשירות מילואים ארוך. את השירות הוא עושה בגבול הצפון. אז נכון שהשירות שבו הוא נמצא הוא ממש קייטנה ביחס לשירות בעזה, אך עם כל זה פעילות חוץ בתנאי גשם זה לא תענוג הכי גדול, כי כידוע חייל שמוצב סמוך לגבול לא עומד עם מטריה ביד. גם שינת לילה באוהל כאשר הגשם דופק על הבריזנטים ומרטיב את ריצפת האוהל הם לא חוויה מי יודע מה נעימה. את השבועיים הגשומים שעברנו הוא הגדיר כ''ימים קשוחים'', והאמינו לי שהוא לא מפונק.
ותחשבו על החקלאים ופועלי הבנין ושאר עובדי החוץ, על כל אלו יש לגשם השפעה קריטית- לטוב ולמוטב. אתה מנהל של אטרקציה כגון שיט או פארק שעשועים או כל מקום אחר של פעילות חוץ? בימים אלה אתה נשאר מובטל.
אז נכון- בזמן שבית המקדש היה קיים, האדם הכי קדוש- הכהן הגדול, היה נכנס ביום הכי קדוש- יום הכיפורים, למקום הכי קדוש- בית קודש הקודשים, ומתפלל בין השאר בתוך תפילתו: ''שתהא השנה הבאה עלינו שנה גשומה, ושלא תיכנס לפניך תפילתם של עוברי דרכים'', דהיינו עוברי דרכים שהגשם מפריע להם והם מתפללים שהגשם יפסיק/לא ירד- אל תשמע אל תפילתם. אך מאידך בתפילת הגשם בשמיני עצרת אנו מתפללים על הגשם שירד ''לברכה- ולא לקללה, לחיים- ולא למוות, לשובע- ולא לרזון''. בקיצור- גשמי ברכה שזה אומר גשם ללא נזקים לרכוש או חלילה לנפש. בברכת החודש אנו מבקשים על ''גשמים בעתם'', שזה אומר גשם שירד בזמן הנוח ביותר עם מינימום הפרעה, וכגון גשמים שיורדים בלילה או בשאר זמנים שבהם אין כ''כ הפרעה להתנהלות של בני האדם. תחשבו- מה היה רע עם כל הגשם היה יורד בלילה, ואח''כ ביום הייתה זורחת השמש והייתם מקבלים תיעוד של ''יום אביב חורפי'' ?...

לילה טוב ושבוע טוב חודש טוב חורף טוב לכולכם !!!

בתכלס' כל החוויה הזו של גשמים רוחות וכו' ובקיצור כל מה שייש לחורף להציע לנו...יש בזה משהו כיף-אטרקטיבי,למרות האי נעימות/נוחות שקיימת בתכלס' זה מאוד בריא לנפש ולרוח וכמובון לנשמה [לפחות לחלק גדול מהאכולסייה:)]אז א"א לוותר על התענוג הזה -גם ביום ,ולא רק בלילה אפי' שזה מונע לפעמים תעסוקה ושהייה בחוץ,מה לעשות בחיים הכל זה מחיר מול תמורה...והרבה פעמים זה שווה להפסיד משהו בשביל להרוויח משהו אחר כל אחד לפי סדרי העדיפויות שלו!!!וזה נכון בכל דבר ולא רק במזג אויר:),אגב דיברת על זמנים טובים לגשם-אז כפי שידוע לי ע"פ המקורות בלילי רביעי ובלילי ושבת אלו הזמנים הטובים ביותר לגשמי ברכה,ליל שבת זה מובן מאוד -כולם בבית בסעודה!

הבור היה בגודל של חצי נתיב (הכביש הוא נתיב אחד לכל כיוון).
אם אופנוע היה נוסע לתוך הבור במהירות, זה היה נגמר באירוע טרגי.

מילאו את הבור כמה שעות אחרי שהוא נפער אז לא קרה כלום לאף אחד.