הוורטקס הוא הכלי הכי יציב לניתוח טווח ארוך

השינויים בוורטקס ניתנים לחיזוי זמן רב מראש ביחס לניתוח של המודלים עבור השכבות הנמוכות של הטרופוספירה.
ישנם פרמטרים מטאורולוגים שקשה לחזות אותם מספר חודשים מראש ופרמטרים אחרים (גלובאלים) שמשתנים בקצב איטי והשגיאה לטווח ארוך היא נמוכה. דוגמא לכך שאנחנו מכירים היא תופעת האל ניניו הניתנת לזיהוי מוחלט חצי שנה מראש.

כאשר הוורטקס נמצא באחד משני מקרי הקיצון שלו הסינופטיקה הכוללת של האטמוספירה תהיה ברורה. אם הוורטקס חלש מאוד ניתן לצפות שיש אוויר קר הנכנס למערב אירופה באמצעות רוחות מזרחיות בעוד אנחנו וצפון האוקיינוס האטלנטי חסומים, וזאת בניגוד למצב ההפוך של הוורטקס החזק. הוורטקס הוא כלי פחות יעיל כאשר יש לנו מצבי ביניים. באופן כללי מצבי ביניים יותר קשים לניתוח. בשיא החורף יש לנו סטיות קטנות של קרינת השמש לכן השינויים החיצונים על האטמוספרה הם הקטנים ביותר. בהינתן שאין שבירה של הוורטקס ניתן לצפות לנעילה של קונפיגורציה מסוימת.


בקיץ האטמוספירה אינה מסודרת כמו שהיא בחורף. הוורטקס לא קיים. המשקעים בהמיספרה הצפונית בקיץ נובעים משקעים מנותקים ואי סדר. עדיין יש לנו רמות, שקעים, וגרדינאנטים של לחץ, פשוט יש לנו מערכת שהיא סך הכל יותר כאוטית. בסופו של דבר התהליך להיווצרות משקעים בקיץ הוא זהה לתהליך בחורף. הערכים של הלחצים בשילוב עם טמפרטורת הים וכיוון הרוחות משתנים.

האמת היא שאנחנו גם לא רוצים וורטקס חזק מדי. וורטקס חזק מדי טוב לעיראק, ראו פברואר 2020 או המערכת הנוכחית. עדיף וורטקס חזק מאוד מוורטקס חלש או ממוצע כי וורטקס חזק מאוד צפוי לדעוך לערכים של וורטקס חזק.

יותר חשוב מהוורטקס זה להכיר את ההתנהגות של זרימות האוויר במחזור השנתי. שום כלי או הסתכלות על פרמטר כלשהו יסבירו לכם למה בדרום מזרח ארה"ב טמפרטורת המינימום השנתית מתקבלת בתחילת דצמבר (אפילו בנובמבר 1994, 1983, 1964,1958) בעוד במזרח ארה"ב המינימום השנתי מתקבל בסוף פברואר. עוד דוגמא היא שבתל אביב טמפרטורת המקסימום המוחלטת מתקבלת במאי או אפילו באפריל (46.5, 43.9), בניגוד לשיא הקיץ שלמרות שהאטמוספרה והים חמים יותר טמפרטורות הקיצון מתונות הרבה יותר (יולי - 38.7 אוגוסט - 41.1). כבר בתזוזה של כמה עשרות קילומטרים מזרחה לירושלים מקבלים את התוצאה ההפוכה והצפויה יותר. פשוט צריך הרבה ניסיון אישי בתחום.