מפלס הכנרת מנוהל, ולכן לא ניתן להעריך, על סמך שנים קודמות, את קצב ירידת המפלס בחודשי הקיץ

לאחר חורף גשום, כשמיפלס הכינרת באביב קרוב לקו האדום העליון, שאיבת המים מהכינרת היא מקסימלית, וזאת משתי סיבות: 1. רצון להוריד את המפלס ככל האפשר ולהשאיר אוגר פנוי בכינרת לקליטת מים בעונת הגשמים הבאה; 2. מעדיפים להחדיר את עודפי המים מהכינרת לאקוויפר החוף, ובכך להקטין את אובדן המים באידוי.

לעומת זאת, לאחר חורף יבש, כשמפלס המים נמוך, מקטינים למינימום את שאיבת המים מהכינרת, ומשתמשים בהם רק לצרכנים מקומיים, ובכך מקטינים ככל האפשר את קצב ירידת המיפלס בקיץ. כשיש חשש אמיתי שמפלס הכינרת יירד מתחת לקו האדום התחתון, אף מקצצים בכמות המים המופנית לחקלאות. במקרים קיצוניים, אפילו מזרימים חלק מהמעיינות המלוחים, שבשיגרה נתפסים ומוזרמים ל"מוביל המלוח", אל הכינרת.

כך, שאומנם השינויים במפלס הכינרת מושפעים מגורמים טבעיים, כמות המשקעים באגן ההיקוות ומפלס המים באקוויפרים של הדן, הבניאס והחצבני, אבל הם מווסתים במידה רבה מניהול המפלס ע"י רשות הכינרת.

מפלס הכינרת היום הוא 211.30-, כלומר 1.7 מ' מעל הקו האדום התחתון, ו-3.5 מ' מעל הקו השחור. בדרך כלל, מפלס הכינרת לא יורד ביותר מ-1.8 מ' בתקופה שמסוף אפריל ועד סוף אוקטובר, כך שנראה שבסתיו הקרוב מפלס הכינרת אכן יירד סמוך לקו האדום התחתון, ואולי קצת מתחתיו, אך אין חשש שיגיע לקו השחור. עם זאת, את עונת הגשמים הבאה נתחיל, ככל הנראה, ללא מים פנויים לשימוש בכינרת, ואם גם היא תיהיה יבשה, מצב הכינרת והחקלאים בסביבתה יהיה גרוע.

צריך להדגיש, שהכנרת כבר מזמן לא מתפקדת כ"מאגר המים הלאומי" של ישראל. כל נפח המים הפנויים לשימוש בכינרת (6 מ' בין הקו השחור לבין הקו האדום העליון) שווה בערך ל-4 חודשי צריכה של המדינה. זאת כמות קטנה מאוד בקנה מידה עולמי, והיא לא מאפשרת לאגור מים ביעילות משנים גשומות לשנים יבשות, במיוחד באיזורינו, שסובל מתנודתיות בין-שנתית גדולה בכמות המשקעים. זאת הסיבה, שבפרק זמן קצר של שנים בודדות אנחנו עוברים מאופוריה ודיונים על אפשרות פתיחת סכר דגניה, לדיכדוך ודיבור על התקרבות לקו השחור.